פסק-דין בתיק ת"א 118-05

1.         בפני תביעה לפיצויים עפ"י חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") וכן בגין פגיעה בפרטיות, בגין פרסום תמונתו של התובע בעיתון הנתבע 1 (להלן: "העיתון") ובגין הכיתוב שנלווה לאותה תמונה. הנתבע 2 הינו העורך הראשי של העיתון והנתבע 3 הוא הצלם שצילם את התמונה. המדובר בתמונה שפורסמה בעיתון ביום 19/11/04, בה נראה התובע יושב על כסא בחצר, ראשו מורכן כמנמנם ומתחתיה הופיע הכיתוב "בוקובזה באה המנוחה לייגע". כן נכתבו בעמ' הסמוך לעמוד בו פורסמה התמונה, בין כותרות משנה המשקפות את האמור באותו עמ': "העו"ד שנרדם" ובפיסקת הכיתוב: "ועוד אחד שלא עמד בשינה הוא עו"ד נתן בוקובזה שנתפס תופס תנומה סמוך לגן ילדים בעיר, נומה נומה "ההה".

2.         לטענת התובע, צולם בשטח מגודר המוחזק ע"י עמותה פרטית שהתובע הינו המנכ"ל של אותה עמותה. בסיכומיו הפנה התובע לעדויות אשר, לטענתו, עלה מהן כי המדובר בשטח מגודר עם שערים וכי נדרש אישורו לעשות שימוש במקום.

התובע טען, כי העובדה שהתקיים ארוע בסמוך והתובע אישר לבאי אותו ארוע לעשות שימוש במתחם, לא הפכה את המתחם למקום ציבורי.

לאור האמור, טען התובע, כי היתה פגיעה בפרטיותו, עת צולם בשטח פרטי, תוך חריגה מהרשות שנתן לעשיית שימוש בשירותי המקום.

בנוסף, טען התובע, כי בתמונה, ובמלל שנלווה לה, היה משום לשון הרע וכי לאחר הפרסום, הוטרד ונשאל ע"י אנשים שאלות מטרידות (כגון המפורט בסעיף 5 לכתב התביעה: כיצד קרה שהוא ישן ברחוב)

התובע טען, כי היה בפרסום משום לשון הרע, במיוחד שעה שהוא נמנה על המגזר החרדי והפרסום הסב לו  נזק, הן בקהילה המקומית והן בקהילה האזורית בתחום תפוצת העיתון. בסיכומיו הפנה התובע גם לכך שהנתבעים 1, 2 לא הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם, אלא רק נתבע 3.

3.         לטענת הנתבעים, צילום התובע נעשה ברשות הרבים. הנתבעים טענו כי ביום בו צולמה התמונה (8/11/04), נערך בסמוך לגן הילדים בו צולמה התמונה, טקס הנחת אבן פינה של מכללת תל חי (להלן: "הטקס"). לטענת הנתבעים, העמותה שהחזיקה במתחם הגן, נתנה רשות כי ציבור המוזמנים, אשר מנה מאות מוזמנים, יוכל להיכנס למתחם. לטענת הנתבעים, במועד הצילום, שערי המתחם היו פתוחים ומוזמנים רבים עברו בשטח, אשר ממילא שימש כמקום פעילות לילדים וגם אלמלא הטקס, היה בגדר רשות הרבים.

הנתבעים טענו, כי אין כל פסול בתנומה בגינה ולא היה בצילום, או בכיתוב, כדי לבזות, להשפיל, או לפגוע בשמו הטוב של התובע. לחילופין, טענו הנתבעים, להגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע ובחוק הגנת הפרטיות.

מטעם התובע העידו התובע ואשתו. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 3 וכן מר פרוחי -  איש התחזוקה של מכללת תל-חי ומר קדוש - מנכ"ל עיריית קריית שמונה בזמנים הרלבנטיים.

דיון

4.         בראשית הדברים אציין כי דיון ההוכחות בתיק  התקיים בפני כב' השופטת סמסון, אשר לאחר סיום הוכחות ובטרם ניתן פסק דין, פרשה לגמלאות. עוד יובהר כי בהחלטתה מיום 9/9/11 למתן פסק הדין בהעדר סיכומים (החלטה אשר בוטלה לאחר מכן בכפוף לתשלום הוצאות), הביעה כב' השופטת סמסון דעתה כי בקשות התובע (להארכת מועד להגשת סיכומיו) נועדו להעביר את הדיון בתיק למותב אחר בשל אי שביעות רצונו של התובע מהחלטותיה ומודעותו לפרישתה מכס השיפוט.

זאת ועוד, המדובר בתביעה שהוגשה ב-1/05, דהיינו, לפני כ-7.5 שנים וכאמור, לאחר שנים רבות, הסתיים הבירור בה והיא עומדת בפני מתן פסק דין.

לאור האמור, הן משיקולי יעילות והן לאור העובדה שכבר ניתנו בתיק החלטות רבות (גם במהלך ההוכחות) ע"י כב' השופטת סמסון (ואין מקום שבשל השתהות התובע בהגשת סיכומיו עד לפרישת המותב הקודם, יפתח פתח לשמיעה מחדש של הראיות), הוריתי בסיפא להחלטתי מיום 14/12/11, כי הדיון יימשך מהשלב אליו הגיע.

בענין זה ראה תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, על פיה כשנמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר להמשיך מהשלב בו הפסיק קודמו ולנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותם.

יחד עם זאת, ולאור העובדה כי העדויות לא הושמעו בפני, מובן כי הכרעתי כמפורט להלן לא תושתת על התרשמות ממהימנותם של העדים, אלא על ההלכה הפסוקה תוך בחינת העדויות שהוצגו ונרשמו בפרוטוקול.

5.         פגיעה בפרטיות?

סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן" החוק") קובע:

"לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו".

עיון בטענות התובע מעלה, כי הפגיעה בפרטיות נטענת ביחס לפרסום תמונתו ברשות היחיד וכן הטענה שפרסום התמונה גרם להשפלתו וביזויו.